מה קורה ברגע שעובד מודיע על נטישה?

1. מנהלים יקרים, איך הייתם עושים את זה אחרת?

חבר שלי, מנהל פיתוח בכיר, אמר לי השבוע ברגע של תסכול, אחרי שעוד עובד מוכשר שלו נטש: “צריך לשנות להם את השם מ’עובדים’ ל’עוזבים’, כי זה מה שהם עושים רוב הזמן.”

בהתחשב במצב, התסכול שלו מובן. אבל בואו ננסה להבין את הדינמיקה פה. תחשבו רגע מה קורה כשעובד בכיר שלכם, זה שאתם ממש אוהבים ומעריכים, דופק לכם בדלת המשרד ושואל במבוכה “אפשר לדבר איתך?”

הוא מתנועע באי נוחות בכסא, ואז אומר לכם “קיבלתי הצעה ממש טובה, ובאתי להגיד לך שאני עוזב”.

הלם! מה עושים?

פתאום, הוא לא אביזר. הוא לא עוד לבנה בקיר. הוא לא עוד בורג במכונה. לפתע פתאום - הוא ציר מרכזי. פתאום מה שהוא מרגיש וחושב מעניין אתכם. זה רגע חשוב מאוד במערכת היחסים שלכם עם העובד, כי זה הרגע שבו הבורג הופך להיות בנאדם, לפחות לכמה שעות.

2. הרגע שבו הבורג הופך להיות בנאדם

ומה אתם עושים ברגע הזה? מבינים מה מסלול הקריירה שמתאים לו. מה חשוב לו. מה הוא רוצה להשיג ולהרגיש.

העניין הוא שה-FOMO נכנס לו לראש, כי לא היה שם שום דבר שיאזן אותו, שום מסר מהארגון - כי אז הוא היה עבורכם רק בורג. ועכשיו, אתם מבינים שטעיתם.

במקום לעשות “שיחות שימור” או “כיבוי שריפות” שבהן אתם נזכרים בחשיבות של העובד, פשוט צריך לדאוג שיהיו מערכות ותהליכים שעושים את זה בצורה ארגונית, שיטתית, ממוסדת.

3. איזה “טכנולוגיות עובדים” יש לכם?

נכון, אנחנו אומרים שהעובדים הם הנכס הכי חשוב לארגון, אבל אנחנו לא באמת מתכוונים לזה. כל מה שאנחנו עושים שקשור לעובדים נרשם בתור ‘הוצאה’ ולא השקעה בדו”חות הכספיים.

4. בונוס: מערכת אינטואיציה ארגונית

במקום שמנהלים ישתמשו רק באינטואיציה, למה שלא תהיה מערכת שתסייע להם, ותספק להם שכבת “אינטואיציה ארגונית”? אם נדאג שיהיה לעובד “תינוק”, משהו ששווה את העבודה השחורה, הוא לא ימהר לנטוש אותו עבור חלום אחר. לברגים אין תינוקות, אבל לבני אדם יש.